פסלים וקישוטים באזורי נוף הם בדרך כלל בעלי המאפיינים הבסיסיים הבאים:
נגישות ציבורית ושילוב סביבתי: כסוג של אמנות ציבורית, פסלים וקישוטים באזורים נופיים מדגישים הרמוניה ואחדות עם הסביבה הטבעית או התרבותית שמסביב, תוך התמקדות ב"רלוונטיות מקומית" ו"תחושה עכשווית", לעתים קרובות משתלבים בצורה חלקה עם גנים, אדריכלות ופריסות נוף.
עמידות חומר גבוהה: בשל מיקומם בחוץ לטווח ארוך, הם משתמשים לעתים קרובות בחומרים עמידים בפני רוח, גשם וקרינה אולטרה סגולה, כגון נחושת, נירוסטה, שרף פיברגלס ואבן טבעית (למשל, גרניט, שיש לבן, אבן כחולה), מה שמבטיח יציבות-לטווח ארוך.
צורות מגוונות וסגנונות עשירים: הם מקיפים שני סגנונות עיקריים: מציאותי ומופשט. פסלים ריאליסטיים, כגון דמויות ופסלי בעלי חיים (למשל, שוורי אבן, ראשי דרקונים מפיברגלס), הם חיים ובעלי חיים; פסלים מופשטים מעבירים מושגים נושאיים באמצעות צורות גיאומטריות או עיצובים סמליים.
רב-תפקודי: בהתבסס על מטרתם, ניתן לסווג אותם לארבעה סוגים: הנצחה, נושאית, דקורטיבית ותצוגה. הם יכולים לייפות את הסביבה, לשפר את האווירה האמנותית, לשאת קונוטציות תרבותיות, להדריך פריסה מרחבית או להעביר מידע היסטורי.
גודל מתאים להתקנה: מחפצים דקורטיביים קטנים בתוך הבית (כגון גילוף אבן שושן משושלת צ'ינג בגובה 27 ס"מ) ועד לפסלי חוץ גדולים (כגון דגם דינוזאור דמוי חיים בגובה של מעל 10 מטרים), בחירת הגודל חייבת להתאים לחלל ההתקנה כדי להשיג הרמוניה ויזואלית ואיזון פונקציונלי.
סמליות תרבותית חזקה: פסלים רבים מכילים קונוטציות תרבותיות ספציפיות. למשל, שור אבן מסמל "שוק שוורים" ומזל טוב; פסל גואניין מגלם חמלה והגנה; ועיצובי דרקון ועוף החול משדרים רווחה ומזל טוב, ומעצימים את הזהות התרבותית של המקום.